בן אסתר ומשה, נולד ביום כ"ו בתשרי תרע"א (29.10.1910) בסארני, פולין, למשפחה שומרת מסורת. הוא למד בבית-הספר העממי העברי "תרבות", עמד בבחינות ונתקבל לבית-הספר התיכון הממשלתי בעירו. את בית-הספר התיכון סיים בהצטיינות.
דוד היה חבר בתנועת "החלוץ", עבד כמנהל-חשבונות, פעל בהכשרה חלוצית בקיבוץ "שחריה" בפולין ואחרי-כן עבד במרכז "החלוץ" בווארשה.
דוד עלה לארץ בשנת 1932 והצטרף לקיבוץ רמת רחל.
עבד בצפון ים-המלח ובדרומו היה מרכז קבוצת הסבלים וייצג את הפועלים לפני הנהלת חברת האשלג. בהיותו בסדום נולדה בתו והוא קרא לה "אילת" (ב-1936!) וכששאלוהו לסיבת השם, ענה: "וכי חלום נועז הוא?!"... בשנת 1936 נתמנה מזכיר לשכת-העבודה בירושלים. בשנת 1938 חזר לים-המלח, הפעם כמזכיר מועצת הפועלים.
בשנת 1945 נבחר למזכיר קיבוץ רמת רחל ועבד בתפקידו זה שנה ומחצה.

בשנת 1946 נשלח על-ידי הסוכנות למחנות הנידחים בגרמניה, פעל רבות במחנות לנדסברג וברגן-בלזן, הצטיין בתפקידו וזכה בהוקרה רבה. לאחר שנתיים של פעולה במחנות החליט לחזור לארץ בתחילת 1948, לאחר שנתקבלו הידיעות על הנעשה בארץ ועל ההתקפות על רמת רחל. "הקרקע בוערת מתחת לרגלי", כתב ממרחקים.
לרמת רחל הגיע במשורין. הוא פעל רבות לביצורה, עמד בכל ההתקפות והמצור ועודד את חבריו.  ב-22 במאי, לאחר הפגזה כבדה, היה מצב המגינים נואש. מחלקת תגבורת יצאה למקום, אך המשוריין שנסעו בו נפגע בפגז ומרבית אנשי התגבורת נפגעו. בהיעדר תגבורת נאלצו המגינים לסגת. דוד התנגד תחילה לנסיגה ואחר-כך נסוגו בעזרת המשוריין שהיה במשק. בעוברם בשער, ביום י"ג באייר תש"ח (22.5.1948), עצר הנהג את המשוריין - על אף הסכנה הגדולה - ודרש לאסוף חברה פצועה, וכאשר הועלתה פגע פגז במכונית, וכתוצאה מהפגיעה נהרג דוד עם עוד שישה מחבריו. הוא נקבר בשייח'-באדר א'.

הניח אישה ושתי בנות.
ביום כ"ו באלול תש"י (8.9.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות ברמת רחל.

זכרו הועלה בחוברת "רמת רחל במערכה".

יהי זיכרו ברוך.