בן הרטה וזאב, נולד בשנת 1912 בעיר ברסלאו, גרמניה.
סיים גימנסיה ואף למד שלוש שנים באוניברסיטה מתמטיקה, פיסיקה וכימיה. 
התגברות הנאציזם עוררה אותו לשנות את דרכו ולכן עבד שלוש שנים כפועל-בניין לשם הכשרה לחיי עבודה בארץ, ובבוא הזמן היה חבר "החלוץ" ומדריך במחוז הדרום. 
כשעלה ארצה בשנת 1937 הצטרף לקיבוץ רמת רחל, התאקלם במהרה בחיי החברה והעבודה והשתדל לתרום מידיעותיו ומאופיו להעלאת הרמה התרבותית והתפוקה היצרנית.
במלחמת-העולם השנייה התנדב לצבא והגיע לדרגת סמל בחיל-התותחנים הבריטי והמשיך לשרת כתותחן בבריגדה היהודית. מתוך הכנה לבאות בארץ-ישראל, הירבה להשלים את ידיעותיו בתותחנות בפרט ובצבאיות בכלל.
משחזר הביתה התמסר למפעל המכבסה המיכנית של הקיבוץ ועמל למען העלאת פריונה והכנסתה. כאחראי לביטחון המקום שקד על שכלול הכושר ההגנתי, ובתקופת הפקפוקים בדבר עתיד הארץ עמד כל הזמן על דעתו ש"הגוי" עזוב יעזוב אותנו ואנחנו נהיה עצמאיים.
בחורף תש"ח היה מפקד בהגנת רמת רחל, רגם לעת הצורך (הדריך את האנשים לפעולה במרגמות) ואחראי לקשר. כשהוזמן להדריך תותחנות בצבא סירב לעזוב את נקודתו בגלל חשיבותה כעמדת-משמר לירושלים. בזריזות ובמהירות מפליאה היה מעביר את מרגמתו מעמדה לעמדה ולאויב ניתן הרושם, כאילו מרגמות רבות פועלות נגדו. ביום י"ג באייר תש"ח (22.5.1948), בנסיגה מארנונה לרמת רחל, נפגעה מכוניתו בפגז אויב ויחד איתו נפלו עוד כמה חברים ואחדים נפצעו. בין הנופלים איתו היה גם חברו הקרוב לו ביותר, וולטר דהל, אשר יחד איתו יצא מגרמניה ויחד איתו עשה את רוב דרכו בארץ וגם גיסו שמשון (סיומה) אפרת. 

יהי זיכרו ברוך.