יונתן היה בן למשפחת חלוצים מייסדי גדוד העבודה בתל יוסף.

כילד היה יונתן זריז ופזיז. לא אהב משמעת, התרשל בלבושו ובהליכותו אך היה נבון וכישרוני.

עם ייסוד הפלמ"ח, היה בין הראשונים שהתגייסו לפלוגה ו' - הפלוגה הירושלמית. יהונתן הצטיין באומץ לב ובמסירות. 
היה בין מלווי השיירה של "נבי דניאל". השיירה הותקפה על ידי מאות אנשי כנופיה. 
יונתן גילה אומץ בלתי רגיל כאשר מכשירי הקשר חדלו לפעול. זחל מתחת אש כבדה את המשאיות ופירק מצברים כדי לחבר אליהם את מכשירי הקשר.
מאוחר יותר סיפר באסיפה מיוחדת "הותקפנו, התגוננו, ולצערנו ולבושתנו נזקקנו לעזרת הבריטים, אשר עשו הסכם פשרה עם הכנופיה, שעלינו לזרוק את נשקנו את הבאר הסמוכה.
למרבה הבושה רק חלק קטן הצלחנו להחביא. הייתה זו שיירה אומללה. זה הכל אשר יש לספר. ואילו אני עשיתי את חובתי".

יונתן היה אהוב אצל כולם. היה חביב בהיותו ילד עם השובבות הטבעית שלו והיה חביב כנער בנאיביות שלו.
 
יהונתן נפל ביום כ' בחשוון תשי"ב – נובמבר 1952, בהיותו בן 27.
השאיר אישה בחודש החמישי להריונה ולאחר 4 חודשים נולדה לו בת - יונת.
נזכור את יונתן - חייל ולוחם אמיץ.

יהי זיכרו ברוך.